"בצלאל בן אורי בן חור"

"בצלאל בן אורי בן חור"

"ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה..." (לב,ל-לא).

וזו לשון רש"י "חור - בנה של מרים היה".

מדוע הוצרכה התורה לייחס את בצלאל לחור דוקא בפסוקים אלו?

ומדוע רש"י כתב דוקא כאן שחור היה בנה של מרים?

הסברים בשיטת רש"י

שפתי חכמים פירש, שרש"י הוסיף את העובדה שחור היה בנה של מרים על מנת לענות על השאלה שפתחנו בה. התורה הוסיפה את עובדת היות בצלאל נכדו של חור, כיון שחור היה בנה של מרים,

ובצלאל זכה לעשות את המשכן גם בגלל שסבו בנה של מרים היה.

אמנם בספר לבוש האורה ביאר אחרת מדוע הוצרך רש"י להוסיף את העובדה שחור היה בנה של מרים, וזהו הסברו: בפסוקים אלו מרע"ה קורא לבני ישראל ומספר בשבחיו של בצלאל ["ראו קרא ה'... וימלא אתו..." (ל-לה)]. בדבריו אלה מנסה מרע"ה, כביכול, לשכנעם שבצלאל הוא האדם המתאים למלאכה זו יותר מכל האנשים. מדוע יש צורך בשכנוע? על כך ענה רש"י, שסבו של בצלאל היה חור שהיה בנה של מרים אחות משה, וכדי שלא יחשדו בו בני ישראל שמינה את בצלאל בשל קרבת המשפחה, לכן שכנע אותם שהוא האדם המתאים ללא קשר לכך שהוא ממשפחתו.

לפי פרוש זה מובן מדוע רש"י הוסיף שחור היה בנה של מרים, אך מדוע התורה כתבה זאת? מסתבר שזו גם הסיבה שהתורה כתבה זאת, להסביר לנו מדוע הוצרך מרע"ה לשכנע את בני ישראל בגדלותו של בצלאל.

 אמנם ישנם לענ"ד בעזה"י טעמים נוספים, על פי מדרשים המסבירים מדוע הזכירה התורה שבצלאל הוא נכדו של חור, כיון שחור מסר נפשו בחטא העגל ולכן זכה נכדו לעשות את המשכן.

חור נקי מחטא העגל

המשכן בא לכפר על חטא העגל (שמות רבה סוף פרק מ"ח), וכן ללמד את בני ישראל שהקב"ה מחל לישראל. ולכן ראוי שעשיית המשכן תעשה על ידי אדם שלא חטא כלל בחטא העגל. ואפילו אלה מבני ישראל שלא חטאו, מכל מקום חטאו בכך שלא הוכיחו את בני ישראל, אבל חור הוכיח את ישראל ואת הערב רב כדברי רש"י "ראה חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגוהו" (לב,ה).

לכן הוסיפה התורה דוקא כאן, שבצלאל היה נכדו של חור, כיון שזו אחת הסיבות לכך שזכה לעשות את המשכן וכליו.

אדם שמוסר נפשו

כיון שעשיית המשכן כיפרה על חטא העגל היה צורך שהמשכן יעשה ביתר התנדבות וביתר התלהבות מאשר עבדו את העגל. צריך אדם שיהיה מוכן למסור נפשו על המלאכה ולעשות אותה בצורה הטובה ביותר. חור היה אדם שהיה מוכן למסור נפשו על דברי ה' כמו שעשה בחטא העגל, ולכן זכה נכדו שיבנה את המשכן, כיון שמסתמא זכה בצלאל שגם לו תהיה מסירות נפש על דבר ה' כמו סבו הגדול. ואכן, בצלאל מסר נפשו על המלאכה כדברי רשי "ויעש בצלאל - לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו" (לז,א).